לאבד חבר לגדוד

 אחרי ארבעה ימי לחימה ומספר התקלויות משמעותיות, זה קרה.

החוליה הרפואית שלי היתה חלק מחוליית הפיקוד של סגן מפקד הפלוגה, כפי שנהוג לרוב. לפתע, אני מסתכל על פניו והן מחווירות ודמעה נקווית בעינו. לא צריך להיות גדול הדור כדי להבין מה הוא שומע בקשר הגדודי כרגע. אני מיד ניגש ואומר לו שיגיד לי את השם, והוא מסרב. תפסתי אותו בוסט, אמרתי - "ח', אני איתך בזה ואנחנו ביחד. תגיד לי את השם". הוא הניח את היד על הכתף, ואמר "ע'. הילד הטוב הזה מת.". חיבוק קצר, כמה דמעות קצרות, ואוספים את עצמנו - יש לנו עוד משימות לבצע.

ע' היה אדם מיוחד. נעים הליכות, תמיד עם חיוך, ומשדר אופטימיות, שמחה וטוב לב.

כשהגעתי לגדוד ישר מקורס הפראמדיקים לא הכרתי אף אחד. בשונה ממרבית הגדוד, בייחוד אלו בתפקידי הלחימה, לא עברתי אף שלב בהכשרה עם מי מהאנשים שנמצאים סביבי. התחלתי מאפס. את ע' פגשתי בשבוע הראשון שלי בגדוד. הוא ישר הציג את עצמו, אמר שהוא היה המפקד בטירונות של כמה מהחובשים בתאג"ד אז הוא ה"אבא" שלהם בגדוד, ובגלל שאני חלק מהתאג"ד הוא ידאג גם לי. הוא ראה שהכומתה שלי עוד לא משופצרת ומיד לקח אותה, ונתן לי את שלו. ככה שארגיש טוב ושייך כמה שיותר מהר. תמצית של האדם, נותן מעצמו, דברים גדולים כקטנים, תוך הסתכלות על האחר והתחשבות בו.

ע' נורה ונהרג על ידי כדור של צלף ארור שבשנייה אחת לקח אותו. 

תוך כדי הלחימה לא היה זמן לחשוב ולעכל את הדברים. היו אירועים שקרו בקצב מסחרר, מהיתקלות אחת לשניה, התקפה, מנוחה, היתקלות. היינו תמיד בדריכות. 

אבל לא רק הדריכות היא זו שמנעה ממני להרגיש משהו. אלא הקהות הרגשית הכללית. לא הרגשתי עיפות, רעב, צמא. לא הרגשתי שאני מסריח, שהמדים שלי לבנים מהמלחים שהופרשו בזיעה. לא הרגשתי שאני מגעיל כי לא צחצחתי שיניים. לא הרגשתי כבר את הפחד או החשש שליוו אותי בימים הראשונים. לא הרגשתי געגוע למשפחה או לבית. 

לא הרגשתי דבר בשלב הזה.

אז כששאלו אותי איך הרגשתי כשהוא נהרג - אמרתי שלא הרגשתי כלום באמת. חצי דקה של כאב, וזהו. למעשה, רוב הזמן שחלף גם לא היה את הזמן והפנאי לחשוב עליו או על הלוחמים האחרים שאיבדנו.

את כל המחשבות, הרגשות והתחושות אפגוש עוד כמה ימים, עם היציאה מעזה. הם כולם יפלו עליי בבת אחת, כמו המבול ששטף את נוח והתיבה, יאיימו להציף אותי ולשטוף אותי מכאן. על כך ארחיב בהמשך. 

לזכרך, ולזכרך כל הלוחמים שאיבדנו שם.

(הערת הכותב: את השמות המלאים אני לא מפרסם בשלב זה כדי לשמור על האנונימיות שלי)