Naming, Blaiming, and Claiming

 שלב ראשון - NAMING

חשבתי שאני בסדר.

השתחררתי מהשירות הסדיר, שהיה רצוף בחוויות מטלטלות, והאמנתי שאני בסדר. נעזרתי בקב"ן החטיבה והאוגדה, מפגשים ביחידה לתגובות קרב, והשתחררתי. חשבתי לתומי שזה עוד פרק בחיים שהיה ונגמר.

טעיתי.

לפני כמעט שנה הפוסט טראומה התעוררה בשיא עוצמתה. פלאשבקים בתדירות גבוהה. סיוטים. ירידה באיכות השינה. חרדות. פחדים. הבנתי שאני לא בסדר. שאני לא כמו כולם. והתחלתי את הטיפול.

רק במהלך הטיפול הבנתי שטעיתי. שבשבע השנים שחלפו מאז שהשתחררתי הפוסט טראומה היתה נוכחת אצלי. לא כולם קופצים מצלצול טלפון. לא כולם מריצים בראש בכל אירועי מקרים ותגובות ומה אני עושה אם קורה X ולאן אני הולך אם קורה Y. לא כולם נדרכים כשיש האטה פתאומית בכביש. לא כולם שונאים זיקוקים ואת הבס ממערכת ההגברה. לא כולם נמנעים ממפגשים חברתיים המוניים. 

הבנתי שאני לא כמו כולם.

אחרי המפגש הראשון עם הפסיכולוגית, שהיה מאד קשה עבורי, היא הכריזה: "מזל טוב. יש לך PTSD, אבל אני איתך כאן ונתחיל בעבודה". לא הייתי בשוק. בכלל לא. ידעתי שזו תהיה המסקנה. אבל משהו במתן הכותרת הקל עליי. 

 שלב שני - BLAMING

כעס.

יש בי המון כעס, על המון דברים ואנשים. למה זה קורה לי. למה לי יש PTSD ואחרים שלחמו לצידי לא. למה אני ככה, והם לא. 

יש בי כעס על עצמי, למה הדחקתי והכחשתי כל כך הרבה זמן. איך לא הבנתי את זה. איך נתתי לזה לנהל לי את החיים תקופה כה ארוכה.

יש בי כעס על המשפחה והקרובים שלי. איך לא זיהיתם שאני דפוק. איך לא זיהיתם את זה. איך לא אמרתם לי משהו. איך לא הבנתם שזה לא בסדר שאני אהיה בהתקף חרדה וזעם בגלל פקק של עבודות בכביש באיילון באמצע הלילה. סתם לילה. 

הרבה כעס. הרבה האשמה. 

 שלב שלישי- CLAIMING

השלב שקשה ביותר עבורי, ואולי גם אחת הסיבות שהיו בתת המודע וגרמו להכחשה. לתבוע את מה שמגיע לי. לדרוש את זה.

לדרוש שיכירו בי. בפגיעה בנפש שלי. לקבל את הזכויות.

לדרוש לקבל את הטיפול הנפשי שאני כל כך צריך. 

להבין שזה בסדר לבקש את הדברים האלו.

התביישתי לבקש את זה, הרי אני בחתיכה אחת. בלי פגיעה בגוף. אני חי. וחברים שלחמו איתי, לא. חלקם נהרגו, חלקם נפצעו, בודדים אף נטלו את נפשם בידם. ואני הקטן מה אני?

הבנתי שמגיע לי, אבל זה לא קל לי. הכל כל כך קשה לי. אבל בזכות השלב הראשון, למדתי להקיף את עצמי במעגלים חיוביים וטובים. בזכותם, אשלים את שלושת השלבים. בזכותם, אני אתקדם בחיים ולא אשאר בן 30.