שבת ראשונה בפנים - התעוררות והתערערות

 "לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה"

ערב שבת, אנחנו יושבים יחד ושרים חרישית את שירי קבלת השבת. צלילי המלחמה מתערבבים להם יחד עם מנגינת השבת. קודש וחול. קודש ולחימה. קודש ודם.

בבגדים מלאים בזיעה ובחול, אנחנו יושבים ספונים מאחורי חומת הבית בדרכנו להתקפה ומעבר כמה קווי בתים נוספים לתוך השכונה, אנחנו שרים את שירי השבת, ובהם "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע, כי אתה עמדי". אחרי שנים רבות, השאלות האמוניות שליוו את בגרותי, התעוררו במלוא עוזן. דווקא עכשיו, תוך כדי הלחימה, ותוך שאני מנסה לדחוק אותן הצידה.

מצעירותי הייתי ילד סקרן. שואל הרבה שאלות ולא מסתפקות בתשובות לקוניות שנותנים לילדים, אז התחלתי לקרוא המון בעצמי. עם בגרותי, שאלות אמוניות החלו להתעורר בי. שאלה שחזרה על עצמה המון פעמים אצלי היתה כיצד אלוהים יכול היה לתת לשואה לקרות. שאלה שלא נתנה לי מנוח.

הרבה תשובות שונות ניתנו לי, ולרבים כמותי, ששאלו זאת. למשל, נהגו לומר לי ש"גם לאבא מותר לו". ואני הרי יודע, אבא שלי הרבה לומר לי לא, אז היה בזה מעין הגיון מסוים. תשובה נוספת שניתנה לי, היא בסגנון "חושך שבטו שונא בנו", כשהפירוש הוצמד לזה הוא שלעיתים חינוך נעשה גם בדרכים נוקשות (בטירונות הצבאית דוגלים במסורת זו כמובן). אך התשובה הבולטת מכולן, זו שחזרה על עצמה שוב ושוב, היא שבמבחן התוצאה - זכינו לשוב לארץ ישראל בזכות השואה. 

זו תשובה שבעיני מעוררת מחלוקת אדירה ודיסוננס עצום. הרי, עד לשואה, יהודים רבים חיו חיים נוחים, חיים יהודיים מלאי מסורת, במדינות העולם. אילולא השואה, וכמובן האנטישמיות שביסודה, הם היו חיים חיים שלווים ונינוחים, עם כל בני משפחתם. הסיבה שיהודים רבים נדחפו ונמהרו להגיע לישראל היא כי הם נרדפו, נהרגו, ונטבחו על ידי מרצחים נאצים ושאר אנטישמיים. אילו היה אלוהים רוצה שיהודים יגיעו לישראל, האם אין דרך טובה יותר לעורר את העלייה מאשר להשמיד ששה מליון איש ואישה?

שאלות אלו הדהדו בראשי שוב ושוב במהלך ימי הלחימה הארוכים. 

האם המחיר אותו אנחנו משלמים בעבור ישיבתנו בישראל שווה את זה? לכך היתה לי תשובה ברורה. כן. לא ניתן לטרור ואנטישמיים פרס בדמות כניעה ונסיגה. ארץ ישראל כאן כדי להישאר, ועכשיו תורי לעמוד על המשמר ולהילחם למען מה שטוב ומה שנכון, יהא המחיר אשר יהא.

האם דרך הדת היהודית, האורתודקסיה, שעל ברכיה גדלתי והתחנכתי, היא הדרך שאני חושב שהיא הנכונה? לא בהכרח. 

הסדק הופיע. יקח זמן עד שהסדק יהפוך לקרע שיחריף עד כדי נתק, אבל הוא כאן כדי להישאר. וכל יום שיעבור בלחימה הזו, ילך ויעצים את הסדק, כאשר נקודת השיא תהיה בעוד שבוע ימים בדיוק. 

בימים של כתיבה שורות אלו, עת שישראל מצויה שוב בלחימה והפעם הקשה ביותר שידע דורנו, הסדק שהעצים השלים את הפיכתו לנתק.